שליטה היא שם המשחק.
הצורך בשליטה הוא צורך אנושי יסודי.
כל אחד זקוק לתחושה הבסיסית שהעניינים בשליטה. שהוא לא חי בעולם מופקר.
למה? כי לכל אחד חשוב להרגיש שיש לו השפעה על חייו,
כל אחד זקוק לבטחון שהוא חי בעולם צפוי ומובן,
בעולם שהוא יכול להבין איך לפעול כדי להשיג את התוצאות שהוא רוצה.
אחרת–
העולם הופך להיות מקום מפחיד ולא מוגן.
מקום שלא יודעים איך להתנהל בו.
ואת התחושה הזו- שיש לנו שליטה על החיים ועל מה שקורה לנו-
אנחנו אוהבים לייצר לעצמנו בכל דרך אפשרית.
המציאות הזו היא מציאות בריאה.
נוצרנו בעלי יכולת להשפיע על המציאות-
ונפשנו מבקשת לממש ולמצות את היכולת הזו.
ובכל זאת סביב הנושא של שליטה – מתפתחות מערכות לא בריאות.
אם בקצה אחד של הסקלה נמצא הפרעת אישיות של שליטת יתר של האדם על עצמו ועל אחרים
הרי בצד השני נמצא מצבים קיצוניים לא פחות של חוסר שליטה ונשלטות.
החוויה של שליטה היא עוצמתית,
אבל לא פחות ממנה- החוויה של חוסר שליטה.
כי מאחורי כל חוסר שליטה קיימת נשלטות.
אני לא שולט- כי מישהו או משהו אחר שולטים בי.
אולי זה אדם אחר, אולי זה רעיון או חברה, ואולי זו הילדות שלי
שמכריחה אותי ללהתנהל באופו מסוים עד עצם היום הזה.
אז איך בעצם מפתחים תחושה נכונה ובריאה של שליטה במצב?
מהו אם כן האזון? מהו סודה העמוק של השליטה?
דווקא היום, כשהחיים יצאו מכלל שליטה בעקבות משבר הקורונה,
הילדים בבית, הפרנסה בסימן שאלה, הבריאות לא מובטחת,
והעולם הופך למקום לא צפוי ולא מוגן-
כשאין לנו דרך להבטיח לעצמנו את החיים עצמם
כשאין לנו כחברה יכולת לשלוט בנגיף הקטנטן הזה-
מתגלית לנו האמת.
כל הדברים האלה מעולם לא היו בשליטתנו.
אין לנו, לא היתה לנו, ולא תהיה לנו שליטה .
לא באנשים, לא בכסף, לא בבריאות לא בבן הזוג ולא בילדים.
גם אם אנחנו יכולים להצביע על הקשר ההדוק בין הפעולות שלנו- לתוצאות שהתקבלו,
זו רק חזותם החיצונית של הדברים, כיסוי שיוצר אשליה של שליטה.
בכל הדברים האלה שולט מישהו אחר…
ולנו? לנו יש שליטה רק בדבר אחד.
בעצמנו.
כן. הדבר היחיד שנמצא בשליטתי הוא אני בעצמי.
הפעולות שלי, המחשבות שלי הרגשות שלי התגובות שלי
העמדה הנפשית שלי, האמונה שלי, המסירות, המחויבות, האהבה.
וזה הרגע להתכנס פנימה ולקחת אחריות. לקחת שליטה.
על כל מה שקורה בתוכי.
להפסיק לחפש חווית שליטה במה שאינו בשליטתי
ולנתב את האנרגיה לנהול עצמי.
במקום לצרוך מידע באופן אובססיבי- לחקור את הפחד שלי ולטפח את ערוגת האמונה הפרטית שבתוכי.
במקום לנסות לשלוט בכל מה שהילדים עושים חושבים מדברים מרגישים- לבחור לראות בהם את צלם האלוקים, לכבד את מקומם, לתת ולתמוך ממקום של סבלנות ואמון,
במקום להלחץ מהמצב הכלכלי- לבחון אלו פעולות אפשר וראוי לעשות, ולהתבונן באומץ בחוסר האונים שלי. לחפש בעומק נשמתי את תחושת ההגנה של גמול עלי אמו.
להחליף את הפאניקה מהסכנה הבריאותית- בלקיחת אחריות על שמירה מקסימלית של ההוראות מתוך הכרת הטוב על הבריאות שיש.
להמיר שפוטיות ובקורת בקבלה והכלה ולבחור את התגובות שלנו מול בחירות של אחרים.
לשלוט על כל מה שקורה בתוכי למול כל מה שקורה מחוצה לי.
לייצר את העולם הפנימי שלי, את עצמי.
שם אני מוגנת ובטוחה, שם אני המלכה וגם הממלכה, שם אין פחד ולא דאגה, אין פרץ ואין צווחה.
בהצלחה,
זלטי רוזנטל
מטפלת רגשית ומנחת קבוצות
מומחית בדינמיקה זוגית
jzrosenthal1@gmail.com
054-8496761
מאמר מאלף! תודה.